המאמר באדיבות מריו רוטר

הקדמה

מדד הכיווניות הממוצעת (Average Directional Index – ADX), מדד הכיוון החיובי (-DI) ומדד הכיוון השלילי (+DI) הם קבוצה של מדדי תנועה כיוונית שמהווים מערכת מסחר שפיתח וולס וויילדר.

ה-ADX עוצב לשימוש עם סחורות ומחירים יומיים, אך ניתן להשתמש בו גם למניות ולמט"ח.

ה-ADX מודד את חוזק המגמה מבלי להתייחס לכיוונה. שני המדדים האחרים, +DI ו–DI, משלימים את ADX באמצעות הגדרת כיוון המגמה. כאשר משתמשים בהם ביחד ניתן לזהות את כיוון וחוזק המגמה.

וויילדר תיאר את מדדי הכיווניות בספרו מ-1978, New Concepts in Technical Trading Systems.
ספר זה כולל גם מידע על טווח אמיתי ממוצע (ATR), מערכת ה-Parabolic SAR ו-RSI. למרות שפותחו לפני עידן המחשבים, המדדים של וויילדר מפורטים ביותר בחישוביהם ועמדו במבחן הזמן.

תנועה כיוונית

תנועה לכיוון חיובי (+DM) ותנועה לכיוון שלילי (-DM) יוצרות את הבסיס של ה-ADX. וויילדר קבע את הכיווניות על ידי השוואת ההפרש בין שתי רמות שפל רצופות להפרש בין רמות השיא.
תנועה כיוונית היא חיובית (+) כשהשיא הנוכחי פחות השיא הקודם גדול מהשפל הקודם פחות השפל הנוכחי. זו תנועה לכיוון חיובי (+DM) והיא שווה לשיא הנוכחי פחות השיא הקודם, בתנאי שהתוצאה חיובית. ערך שלילי ייחשב כאפס.
תנועה כיוונית היא שלילית (-) כשהשפל הקודם פחות השפל הנוכחי גדול מהשיא הנוכחי פחות השיא הקודם. זו תנועה לכיוון שלילי (-DM) והיא שווה לשפל הקודם פחות השפל הנוכחי, בתנאי שהתוצאה חיובית. ערך שלילי ייחשב כאפס.

חישוב

אתם לא תצטרכו לחשב את המדד אף פעם אבל חשוב מאוד להבין איך הוא מחושב!

שלבי החישוב עבור ADX מפורטים בכל שלב. לא נפרט לגבי טווח אמיתי ממוצע (ATR) משום שישנו מאמר נפרד העוסק בו. בעיקרון, ATR הוא הגרסה של וויילדר לטווח מסחר של שתי תקופות. גרסאות מוחלקות של +DM ו-DM- מחולקות לגרסה מוחלקת של ATR כדי לשקף את גודלה האמיתי של התנודה. הדוגמא שלהלן מבוססת על חישוב ADX ל-14 יום.

1. חשב את הטווח האמיתי (TR), את ה-+DM, ואת ה–DM עבור כל תקופה.
2. החלק את הערכים התקופתיים הללו באמצעות טכניקות ההחלקה של וויילדר. אלה מתוארות בפירוט בקטע הבא.
3. חלק את ה-+DM המוחלק ל-14 יום ב-TR המוחלק ל-14 יום על מנת למצוא את ה-+DI ל-14 יום (+DI14). כפול ב-100 כדי להזיז את הנקודה העשרונית. ה-+DI14 הזה הוא ה-+DI (קו ירוק) שמשורטט לצד ADX.
4. חלק את ה–DM המוחלק ל-14 יום ב-TR המוחלק ל-14 יום על מנת למצוא את ה–DI ל-14 יום (-DI14). כפול ב-100 כדי להזיז את הנקודה העשרונית. ה–DI14 הזה הוא ה–DI (קו אדום) שמשורטט לצד ADX.
5. מדד הכיווניות (DX) שווה לערך המוחלט של +DI14 פחות -DI14, לחלק לסכום של +DI14 ו–DI14.
6. אחרי כל הצעדים הללו, הגיע הזמן לחשב את ה-ADX. ערך ה-ADX הראשון הוא פשוט ממוצע ל-14 יום של DX.

הגרף שלהלן מראה דוגמא ל-ADX.

ההחלקה של וויילדר

כפי שראינו בחישוב ה-ADX, התהליך כולל החלקה רבה וחשוב להבין את ההשפעות שלה.
בשל טכניקות ההחלקה של וויילדר, דרושות כ-150 תקופות של נתונים כדי להתחיל לקבל ערכי ADX אמיתיים.וויילדר משתמש בטכניקות החלקה דומות בחישובי ה-ATR וה-RSI שלו. ערכי ADX המשתמשים רק ב-30 תקופות של נתונים היסטוריים לא יתאמו את ערכי ה-ADX המשתמשים ב-150 תקופות של נתונים היסטוריים. ערכי ADX עם 150 ימי נתונים או יותר יישארו עקביים.

הטכניקה הראשונה משמשת להחלקה ערכי ה-+DM1, -DM1 ו-TR1 של כל תקופה לאורך 14 תקופות. בדומה לממוצע נע מעריכי, גם כאן החישוב צריך להתחיל במקום כלשהו, לכן הערך הראשון הוא פשוט סכום 14 התקופות הראשונות. כפי שנראה להלן, ההחלקה מתחילה עם חישוב 14-התקופות השני וממשיך משם והלאה.

TR14 ראשון = סכום של 14 התקופות הראשונות של TR1
TR14 שני = TR14 ראשון – (TR14 ראשון \ 14) + TR1 נוכחי.
הערכים מכאן והלאה = TR14 אחרון – (TR14 אחרון \ 14) + TR14 נוכחי.

הטכניקה השנייה משמשת להחלקה ערכי ה-DX של כל תקופה לקבלת מדד הכיווניות הממוצעת (ADX). ראשית, יש לחשב ממוצע ל-14 ימים הראשונים כנקודת התחלה, והחל מהחישוב השני והלאה משתמשים בטכניקת ההחלקה שלהלן:

ADX14 ראשון = ממוצע של 14 תקופות DX
ADX14 שני = (ADX14 ראשון x 13) + ערך DX נוכחי.
הערכים מכאן והלאה = (ADX14 אחרון x 13) + ערך DX נוכחי.